: ספר סימן תיח

הקודם הבא

בענין קטן שנתגייר עם אמו בלי הסכמת האב ואביו מאכילו איסורים ומביאו לבית תיפלתם

א` לסדר ראשי המטות התשמ"ב בנ"י יצו"א.

מע"כ ידי"נ הרב הגאון וו"ח נו"נ פ"ה אין גומרין עליו את ההלל כג"ת מוה"ר יחזקאל גרובנער שליט"א רב ומנהל וועד הרבנים בדעטראיט.

אחדשכ"ג בידידות נאמנה.

מכתב תשובתו הראשונה וגם השני` קבלתי והגם כי לעצם הענין כבר דברנו פה אל פה ואני טרוד מאד מ"מ כיון שרצונו של אדם זה כבודו ובפרט לגברא רבא כמעכ"ג אמרתי לכתוב איזה גרגרים כדי להשתעשע בדברי תורה ולהראות חביבותי` גבן.

ושאלת חכם תשובה שלימה ארוכה בכל ושמורה כולו נאה וכמעט לא הניח מקום להתגדר בו והיום בקבלי עוד תוספת על העיקר אומר יפה הורה ויפה דן ודתילד כותיה תילד וזה תוכן השאלה גיורת אחת שילדה בן בגיותה מבעלה עכו"ם ונתגרשה מבעלה עכו"ם ע"פ דיניהם והבית משפט מסר לה הבן ונתן לה רשות לגדלו והוא בן שלש שנים ולאבי העכו"ם נתן הבית משפט רשות ליקח הבן שלו פעם אחת בשבוע על יום שלם. לאחר הגירושין הלכה האשה ונתגיירה היא ובנה עמה ונשאת לישראל כדמו"י והיא שומרת דת ומחנכת את בנה שהוא כעת בן חמש ע"פ התורה ושלחה אותו לישיבת בית יהודה בדעטרויט ברוח התורה ויראה. אמנם דא עקא שהאב המוליד של הבן הקטן הזה לוקח אותו בכל מוצש"ק לביתו כפי צו השופט והבן אוכל שם נו"ט וביום א` שהוא יום אידם לוקח אותו לבית תיפלתם והשאלה אי מותרת האם ליתן בנה להגוי אף שיודעת בבירור שיאכילוהו שם דברים אסורים וגם יקחהו למקומות מגונים שלהם או מחויבת האם למסור עצמה שלא להניח הבן לילך אצל אביו הגוי` ומצידה אם יפסקו לה, האם מוכנת למסור עצמה על זה ואפילו אם הבית משפט יקנסו ויענשו אותה אפילו להכניסה בבית סוהר היא מוכנת לקבל על עצמה. העורך דין שלה טוען שאם יתנו לו זמן לערך ששה או שבעה שבועות יוכל הוא לסדר הענין בשלום ע"י בקשה מהשופט שלא יקח האב את בנו לבית תיפלה שלהם וגם שלא ליתן לו דברים אסורים אבל אם תסרב האשה ולא תציית להפסק, ותלך בתקיפות, אז לא יודע מה יהיה דעת השופט ומעשהו. ומעכת"ר חלק את השאלה לארבעה ראשים : א) אם כשהיא מוסרת בנה הקטן ליד האב נקראת, "ספי ליה איסור בידים"; ב) את"ל שלא נקראת, "ספי בידים", אם היא חייבת להפרישו עכ"פ מצד מצות חינוך; ג) אם יש חילוק בקטן בין להפרישו משאר איסורין ובין להפרישו מע"ז; ד) אי מה שלוקח את בנו לבית תיפלה שלהם מקרי ע"ז.

והנלפענ"ד דראשונה עלינו לברר בעצם הגירות של תינוק זה ובגמ` כתובות י"א ע"א א"ר הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד ופרש"י ע"ד ב"ד אם אין לו אב ואמו מביאתו להתגייר מטבילין ע"ד ב"ד, ג` יהיו בטבילתו כדרך כל טבילת גר והם נעשים לו אב והרי הוא גר על ידם, ומשמע לכאורה דאם יש לו אב אין האם יכולה להביאו לב"ד דאל"כ ל"ל לרש"י לפרש אם אין לו אב היל"ל אם אביו או אמו מביאין אותו, או היה לו לומר אם אין לו אב ואם ב"ד מטבילין אותו ומדקאמר אם אין לו אב ואמו מביאתו להתגייר משמע דביש לו אב אין אמו יכולה להביאו ואין הבאתה כלום ואין ב"ד מגיירין ומטבילין אותו על דעתם שהרי אינם יכולים לעשות אב שלו כיון שיש לו אב, ובזה מדויק לשון רש"י עוד שפיר` והם נעשים לו אב כלומר דבגירות בעינן דעת האב לקטן ואם היה לו אב שלו אז דוקא האב בידו לעשות כרצונו ולגיירו והטעם כמ"ש בגמ` דניחא ליה לבן במעשה אביו רק במקום שמת האב ואין לו אז הב"ד נעשים לו אב והרי הוא גר על ידם. ועכ"פ נראה דס"ל דאב מעכב דאל"כ מה זה הטעם והם (כלומר הב"ד) נעשים לו כאב ומאי שייטא דאב לכאן וכ"ש שהאם כאן וזה לכאורה דלא כמו שהבינו כמה מן המפרשים דשיטת רש"י שאם אין לו אב אמו במקום אב וכשיטת הרשב"א והריטב"א בש"מ שאין הבדל בין אב לאם אלא כשאר פוסקים דאב דוקא בעי וכ"נ דעת המאירי דדוקא אב ע"ש אלא שהב"ד נעשים לו במקום אב ודו"ק. וצ"ל לפמ"ש בגמ` בסמוך לימא מסייע ליה הגיורת והשבויה וכו` דניחא להו במאי דעביד אבוהון וצ"ל דהא ניחותא הוא יותר ועדיף מן הזכות שעבדי ליה ב"ד כ"ז שאביו חי ומוותר על הזכות של ב"ד במקום ניחותיה דאב וכ"ש לפ"מ שכתב הרמב"ם דקטן לאו בר קיבולי תקנת ב"ד הוא ועכו"ם נמי לאו בר קיבולי תקנת ב"ד וא"כ קטן עכו"ם שיש לו אב ודאי ניחא ליה יותר במאי דעביד ליה אבוה ממה שעושין לו ב"ד של ישראל וכן נראה קצת לשון הטור יו"ד סי` רס"ח נכרי קטן אם יש לו אב יכול לגייר אותו ואם אין לו אב ובא להתגייר ב"ד מגיירין אותו שזכות הוא לו וזכין לאדם בלא ידיעתו ע"כ ומדכתב אם יש לו אב יכול לגייר אותו ואם אין לו אב או ב"ד יכולין לגייר אותו שזכות הוא משמע דכל שיש לו אב אין זה זכות להקטן דטפי ניחא ליה בצוותא דאביו ובמאי דעביד ליה אבוהו ממה שזכין לו הב"ד של ישראל.

ובעיקר מימרא דרב הונא נתקשיתי בה בלמדי עם התלמידים בלשון גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד וי"ל חדא מה שאמר גר קטן והלא אכתי נכרי הוא ולאו גר והיל"ל נכרי קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד והשנית לשון מטבילין אותו למה לא אמר מגיירין אותו ע"ד ב"ד שהרי הכא לענין גיור אמרה רב הונא והוא פלא, ולשון הטור נכרי קטן אם יש לו אב וכו` ואם אין לו אב ובא להתגייר ב"ד מגיירין אותו וכו` והנה תקן לשון וכתב נכרי קטן במקום גר קטן ולשון להתגייר במקום מטבילין וכ"כ המאירי גוי קטן שבא לפני ישראלים ותבע מהם שיגיירוהו וכו` ע"ש שנראה דעתו דוקא בקטן שבא עכ"פ ותבע לגיירו אבל בקטן שאינו יודע לתבוע ולא תבע לגיירו אין הב"ד יכולין לגיירו עכ"פ לדידן לשון גר קטן ולשון מטבילין צ"ע. ומצאתי להמאירי שכבר הרגיש בלשון מטבילין וכתב דה"ה שמוהלין אותו ולא תפש לשון מטבילין אלא מפני שהיא באה לאחר המילה ע"ש.

ולפענ"ד הי` נראה זה דוחק מתרי טעמי חדא דהא גופיה נחלקו בו הרמב"ן והרמב"ם והתוס` בגר אי דוקא מילה קודם ואח"כ טבילה ולהיפוך לא מהני או דילמא רק סדר הענין כך אבל אם עשה להיפוך מהני וא"כ אפשר מילה אחר טבילה ג"כ גם תי` שני שתי` דטבילה איכא בתרווייהו נשים ואנשים עכ"ל הי` יותר נכון אלו אמר מגיירין שהי` כולל הכל.

ואמרתי בס"ד דהטור סי` רס"ח תמה על רבינו הבה"ג למה לא פסק כרב הונא שכתב וז"ל כתב בעל ההלכות חרש שו"ק שבאו להתגייר אין מקבלין אותן מפני שאין כשרין להתנות עליהן אבל קטן אע"פ שאין בו דעת מלין אותו ע"פ אבותיו ואיני יודע למה פסק דלא כרב הונא דאמר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד והב"י ז"ל כתב דרבינו בה"ג נמי פסק כר"ה אלא דלאו בכל קטן קאמר ר"ה אלא ביש לו אב או אם ועיין ב"ח שדחה דבריו ופי` באופן אחר. ובעניותי תמהתי ארבינו הטור והב"י והב"ח שהרי רבינו הגדול הבה"ג כתב להדיא שם בהל` מילה בסמוך בד"ה יוסף בן פרוך ממזרא זבן אמתא בעא לשחרורי זרעי אתא לקמיה דר` מארי גאון א"ל נסבה בלא כתובה וכו` וכד הוו לך בני מינה מהלינן ברישא דקיימת מצוה ובתר הכין כתוב להון גט חרות וכו` ובתר דמזכות להון ע"י אחרים אייתי תלתא רבנן וליטבלינון וכו` ואע"ג דקטן הוא מטבלינן ליה (כתובות י"א) דאמר רב הונא גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד וכ"ש עבד משוחרר ואין צריך לקבל עליו מצות דהא שייך ליה במצות דעבדים כו` הרי מבואר דרבינו הבה"ג פסק הא דרב הונא וצ"ע ארבינו הטור והב"י והב"ח שלא ציינו לזה ואולי לא היה בגירסתם כן וצ"ע.

אלא דלפ"ז א"כ אתחזק קושית הטור דיהיו דברי רבינו הבה"ג סותרין דלמה כתב בחשו"ק דאין מקבלין אותן מפני שאין כשרין להתנות והרי הב"ד מתנין עליהן, עוד קשה קצת בלשון הבה"ג בהא דחשו"ק שסיים אבל קטן אע"פ שאין בו דעת מלין אותו על פי אבותיו ולמה שינה מלשון הגמ` מטבילין אותו והיל"ל אבל קטן אע"פ שאין בו דעת מטבילין אותו על פי אבותיו.

ואמרתי בס"ד דס"ל לרבינו הבה"ג דמילה וטבילה תרי מילי נינהו ומילה דבעי בזה למיתני עליהו ולקבל עליו עול מצות אין ביד ב"ד לקבל בשבילו אלא או שיקבל בעצמו או שיקבלו עליו אבותיו דבהכי ניחא ליה לקטן במעשה אבותיו ורק היכא דמהלו אבותיו אז שוב אם מת אביו ואמו ב"ד מטבילין אותו על דעתם ודייק כן מלשון רב הונא דאמר גר קטן מטבילין אותו ולא קאמר נכרי קטן וגם לאמר מלין רק מטבילין וע"כ שהאי קטן כבר הוא גר במקצת והיינו שכבר נימול ע"י אביו או אמו ולא חסר רק טבילה בזה מטבילין אותו ע"ד ב"ד ומיושבות כל הקושיות שהקשינו לעיל ומיושב נמי קושית הטור למה פסק דלא כרב הונא דודאי רבינו ס"ל כרב הונא וכמ"ש להדיא אלא דלענין מילה א"א רק ע"י אב ואתי שפיר מאד מה שסיים נמי אבל קטן מלין אותו ע"פ אבותיו ולא אמר מגיירין או טובלין דטבילה מהני אפילו בלי דעת אבותיו אלא ע"ד ב"ד אבל מילה בעי דוקא אבותיו וזה לפענ"ד נכון מאד. בקיצור החילוק דמילה א"א רק ע"פ אבותיו דלהתנות עליהן ולהטיל עול המצות בעי אבותיו, שוב מצאתי להרשב"א ז"ל בש"מ שהרגיש ג"כ בלשון מטבילין ופי` דאפשר דוקא טבילה אבל מילה דצער הוא אין מלין ע"ד ב"ד וכ"כ ההפלאה ז"ל מדנפשיה ע"ש ולפ"ז איתחזק סברתן בדעת רבינו הגדול הבה"ג ז"ל וסהדי לי במרומים שב"ה בעצמי כוונתי לדעתם הגדולה. ואתי שפיר דברי רבינו הבה"ג ז"ל מקושית הטור וגם לשון הגמ` הכל מתיישב בישוב נכון בס"ד.

ומעתה אית לן לכאורה דעת רבינו הבה"ג דגר קטן רק מטבילין אותו אבל מילה אין ב"ד מלין בלי אבותיו ולפמ"ש המאירי דרק שבא עם אבותיו להתגייר אז מקרי עם אבותיו אבל היכי דאבותיו לא רצו להתגייר לא מקרי ע"פ אבותיו אפילו צוו למולו. ודעת המאירי והטור ועוד גדולי ראשונים דדוקא אב יכול להביא את בנו ולא האם.

והנה התוס` כתובות כתבו דגיור קטן לא הוי אלא מדרבנן ולכשיגדל יכול למחות ובכל קטן נאמרה ושיטת הרי"ף יבמות נראה דאינו יכול למחות בנתגייר ע"ד ב"ד דא"כ מה כח ב"ד יפה ובעה"מ והמלחמות פי"ט דשבת תרוייהו פשיטא להו דיכול למחות והוא פסק הלכה וכ"כ המאירי דיכול למחות וכן סתם בש"ע סי` רס"ח בפשיטות ומשמע בכל אופן יכולין למחות. ומרן הח"ס יו"ד סי` רנ"ג כתב דאע"ג דבש"ע סתם הדברים דיכול למחות לכשיגדל בכל אופן מ"מ בהביאתו אמו צ"ע אי יכול למחות דהנה הבה"ג דחה הא דרב יוסף מהלכתא ופסק להדיא דקטן אין מטבילין אותו ב"ד ומייתי לה הטור ולעומת זה פסק בהביאוהו אבותיו להתגייר הן אביו והן אמו מטבילין אותו ע"ד ב"ד ואינו יכול למחות ובבא בפני עצמו יכול למחות ע"ש, ופלא שלא הרגיש בדברי הרמב"ן ובעה"מ הנ"ל וגם במאירי מבואר דלעולם חוזר ויכול למחות וכדעת הש"ע.

ואגב עוד כתב הח"ס שם בגר שחזר ומחה אם נעקר הגירות למפרע ופשיטא ליה דעוקר למפרע והעלה שם בד"ה מ"מ וז"ל ואי אירע שמיחה ונשאר יין מן אותו היין שנגע בו קודם מחאה נעשה נסך למפרע ובת ישראל שבא עליה נעשית פסולה לכהונה למפרע אבל אין צריך למיחש לזה ע"ש. והנה לענין בת ישראל שבא עליה ודאי פסולה למפרע אבל לענין יין נסך כתב המאירי הנ"ל דאינו מנסך וז"ל המאירי אלא שהגאונים מסכימים שמגעו ביין למפרע מותר הואיל וקטן הי` ואע"פ שגוי קטן עושה יין נסך ההיא לגזירה דגדול אבל הכא מילתא דלא שכיחא הוא ולא גזרינן ואף לכשהגדיל באותה שעה שנעשה גדול והיא שעה ראשונה של תחלת ארבע עשרה לזכר יכול למחות ואם קדש אשה באותה שעה ומיחה אינה צריכה גט שנעשה הוא גוי למפרע וסופו הוכיחו שלא חלה קדושה עליו כלל ע"כ ע"ש וא"כ מבואר מיהו דלענין יין נסך לא הוי נסך למפרע ושכן הוא הסכמת הגאונים ז"ל.

ומעתה בנידון דידן שיש לו לקטן זה אב שהוא נכרי ולא הביא את בנו לגייר א"כ לשיטת הטור והמאירי ודעימייהו לא מהני הגירות דבעינן אביו דוקא ולשיטת הבה"ג דאמו הביאתו א"כ מהני הגירות ומיהו לשיטת התוס` עכ"פ לעולם הגירות לא הוי אלא מדרבנן ולדעת הש"ע ורוב הפוסקים דבידו למחות א"כ ודאי לא הוי אלא דרבנן כל הגירות שלו.

ובישבי את מעכ"ג נזרקה מפי כי אפשר דבגר קטן כיון דליכא ערבות בו ממילא ליכא דין חינוך עליו רק מכח איסור או מסייע יש למנעו וישראל לא היו ערבין על הגרים עיין סוטה ל"ז ע"ב ובתוס` יבמות מ"ז ע"ב ד"ה קשים ודלא כלשון אחר ברש"י נדה י"ג. ובעיוני קצת נראה לפמ"ש הצל"ח ברכות מ"ח ובשו"ת זרע אברהם הובא בברכ"י א"ח סי` קכ"ד הל` ג` דבדרבנן בכלל לא שייך ערבות ולפ"ז כיון דגירות זה לא הוי אלא דרבנן א"כ לית גביה ערבות כלל ואי נימא דלספות בידים איסור דאורייתא למי שאסור רק דרבנן הו"ל כעין לספות איסור דרבנן למי שאסור כלומר כמו בישראל ס"ל להרשב"א דאיסור דרבנן ספינן ליה בידים, הכ"נ לגר שכל איסורו הוא דרבנן מותר לספות אפילו איסורי דאורייתא הו"א שפיר וצ"ע.

ומעכ"ג יצא לברר אי כשהיא מוסרת בנה קטן ליד האב נקראת ספא ליה בידים והביא ממרן הח"ס א"ח סימן פ"ג דלרוב פוסקים מה שמעמידו אצל נכרים לא מקרי ספו לה בידים ובשו"ת בית יצחק א"ע סי` ל"ט חולק עליו דכיון שאנו יודעים שהנכרי יתן להם לאכול הו"ל ספו בידים, ולפענ"ד הי` נראה לחדש דבקטן שא"א לו באופן אחר הו"ל כספי ליה בידים עיין תוס` ע"ז ו` ע"ב ד"ה מנין` מ"מ אם האם כשמוסרה את הקטן תתן לו מאכל שיוכל לאכול כגון שילוהו כמה סענדוויטשעס בלע"ז וכיוצא בזה בלע"ז אז ודאי מה שהוא נותן לו לא הוי ספי ליה בידים וזה ודאי בנקל תוכל ליתן לו מה שהוא כשהאב בא עבורו ואדרבה יראה שהיא דואגת עבורו ותעשה בדרך כבוד. גם כי האמת שאינו מוכרח שיתן לו נו"ט ואפשר יתן לו דברים של חלב וכיוצא בזה מדברים שאסורים רק מדרבנן וכה"ג כבר לא מקרי ספי בידים.

האמנם נעומים עלינו דברי הגאון עמוד ההוראה בדור שלפנינו הגה"ק מוהרד"ב וויידענפלעד מטשעבין זי"ע שהביא מעכת"ר בסוף תשובתו אשר בהיותכם במחנה ההסגר בעיר שווערדלובסק בברה"מ (ראסיא) ואחר נסיעה של אחד עשר יום ברכבת מיוחד לבהמות וסוסים ולא נתנו לאכול רק לחם ומים ונתנו מרק חם שנתבשל מבשר סוסים ולא אכלו הגדולים והיו שם ילדים קטנים רכים ורעבים וצועקים ועל רכבת השני` בא פתאום הגאון הקדוש זצ"ל מטשעבין ושאלו אותו אם מותר ליתן להילדים המרק לאכול והשיב הגאון ז"ל כמעט בזה הלשון אין לי שום היתר ליתן בידים לתינוקות מאכלות אסורות שמטמטם הלב וגורמים טבע רע ואף בקטן שלא הגיע לחינוך כתב השל"ה בשער האותיות אות דרך ארץ דיש להרגיל ולחנך הקטן במידות טובות וישרות מעת שיוכל לדבר ולא ימנעו ממנו מוסר לפי הבנתו, והוא מעשה נורא מגאון הדור קדוש וטהור מה נאמר בזמן איום נורא כזה שהיו בהסגר להורות בקדושה אפילו לקטנים כאלו ואילו לא באתי אלא בשביל מעשה זו והוראה זו הי` כדאי כל המכתב.

גם כי לעיקר דינא אחר כל הפלפולים ראיתי לרבינו הגאון מהר"ם שיק יו"ד סי` רנ"ג שכבר נשאל שם בגר קטן אי רשאין להאכילו איסור דאורייתא בידים לפי דעת הר"י בכתובות דף י"א דהוי רק מדרבנן הגירות ובפרק מי שמתו דשיעור דרבנן ובר חיוב דרבנן שוין והעלה שאסור לספי ליה בידים הגם שיש הרבה לפלפל בראיתו שהביא מדין דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת וגם ראיתו השני` הגיורת שנתגיירה בתה עמה מ"מ כבר הורה זקן דאין לספות בידים אפילו לגר קטן, ולפמ"ש לעיל א"כ בדידן לא מקרי ספין ליה בידים.

אלא דמ"מ מצד חינוך ואפרושי מאיסורא צ"ע והוה מצד חינוך יפה העיר מעכ"ג מתרי טעמי חדא דאפילו האם לבנה נמי כתבו רוב פוסקים דאין על האם חיוב חינוך רק על האב ומע"כ האריך בדבר מש"ס יומא פ"ב ע"א ובא"ח סי` שמ"ג ס"א קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין עליו להפרישו אבל אביו מצווה עליו לגעור בו ולהפרישו מאיסור דאורייתא ובנזיר מ"ט מחלוקת ובמג"א בשם מהר"ם ב"ב הובא בסק"א דאין אשה חייבת לחנך את בנה ובעניותי קצת אמרתי להביא ראי` מגמ` כתובות ק"ב מי שמת והניח בן קטן לאמו ועיין רמב"ם פכ"א מהל"א הי"ח ובהשגת הראב"ד ובה"ה שם ולכ"ע החינוך על האב ולא על האם דאל"כ מאי תמהו שם הראב"ד עכ"פ נראה משם להדיא דהחינוך הוא חיוב על האב ולא על האם וכ"פ בש"ע הרב א"כ כאן אפילו מצות חינוך ליכא על האם אלו היתה באמת אמה וכ"ש בגר שאין לה דין אם כלל ודאי אין עליה חיוב חינוך כלל ואפילו על הב"ד מספקינא ליה אם יש דין חינוך כה"ג ובפרט שיכול למחות אפשר דיש בזה שלא ימסרו לו דברי תורה שאם ימחה הו"ל באיסור לימוד תורה לעכו"ם וצ"ע. ומ"ש מעכ"ג דהגם דליכא חיוב חינוך מ"מ איכא ענין מצד תוכחה הנה בזה הוא ודאי ענין של מצוה אין זה חיוב עליה יותר משאר כל אדם כנלפענ"ד.

וכרגע נפל מילתא בלבי לפמ"ש במדרש בשלח שנתן הקב"ה התורה לישראל ובקש מהם ערבים עד שנתנו בניהם ערבים וקבל הקב"ה הערבות וא"כ בנ"י שערבו את בניהם חייבים לחנך את בניהם ולהדריכם באופן שיוכלו לקבל הערבות עליהם אבל בגרים שלא שעבדו את בניהם להיותם ערבים לאבותיהם הכ"נ דליכא חיוב חינוך ובפרט לשיטת הרמב"ן דחיוב חנוך הוא על האב ולא על הקטן לעולם וא"כ בגר שאין לו אב ליכא דין חינוך כלל וצ"ע.

האמנם מה שכתב מעכ"ג בענין התיפלה ואביזרייהו דע"ז אם האם מצווה להפרישו או לא וגם תמה שלא מצא בשום מקום לא בש"ס בבלי ולא בש"ס ירושלמי ראשונים ואחרונים דאין ב"נ מצווין על השיתוף רק הרמ"א בא"ח סי` קנ"ו שאין הכותים בזה"ז נשבעים בע"ז ולשון זה הטעה לכמה חכמים, הנה באמת כי דבר זה מחלוקת רבותינו האחרונים ז"ל ומקור מחלקותם כנראה הוא בביאור דברי התוס` סנהדרין ס"ג והרא"ש והר"ן שם ובתוס` בכורות ורבינו ירוחם עיין שאר אפרים סי` כ"ד דכבר התפלא על זה ונוב"ת יו"ד סי` קמ"ח שציין עליהם מעכ"ת ושו"ת ושב הכהן סי` ל"ח נמי ס"ל דב"נ מצווין על השיתוף אמנם בשו"ת חו"י סי` קפ"ה ובס` מור וקציעה א"ח סי` רכ"ד כתב בפשיטות דלא נצטוו ב"נ ועיין יד שאול סי` קנ"א ושו"מ ת` ח"א סי` כ"ו וגה אני בעניי הארכתי בזה במקום אחר ועיין מנ"ח מצוה כ"ו עכ"פ דא ודאי היא מחלוקת גדולה בין הפוסקים וקצת אמרתי מדברי הרמב"ם פ"א מהל` ע"א ופ"ב שם ה"א שדור אנוש טעות גדול טעו אנוש ודורו שהיו יודעים את השם רק חשבו שיש להגלגלים להנהיג את העולם ונתנן הקב"ה במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד וכו` ע"ש והנה הי` זה עובד ע"ז ע"י שיתוף ואפ"ה נקראו עובדי ע"ז מבואר דב"נ נאסר בשיתוף דהרי הם ב"נ וצ"ע.

אלא דאפילו נימא דב"נ אינו מצווה על השיתוף אבל התינוק הזה שכבר נתגייר ולגביה ודאי אין נפ"מ אם הוא הולך לשם אם הוא ע"ז ע"י שיתוף או שלא ע"י שיתוף ואפילו במה שמעכ"ג כתב דהאב אינו אדוק בע"ז אלא הולך לשם להפגש עם חבריו הנה כל זה לנפשיה אבל על הקטן מוטל איסור שלא ליכנס במקום ע"ז זו, והגם שכתב המחבר סי` קמ"ח סי"ב דעו"כ בזה"ז אינם בקיאים בטוב אלילים והם רק מנהג אבותיהם בידיהם, מ"מ ודאי דאסור לנפש מישראל ליכנס לשם יהי` לאיזה טעם שיהי` ולכן השאלה רק אי האשה הגיורת מחויבת למסור נפשה כדי להציל את הילד מליכנס שמה ולדינא נלפענ"ד דודאי אם אפשר בניקל שלא להניחו ודאי צריך שלא להניחו לילך שמה אבל אם הוא כרוך בסכנה וכיוצא בזה אין עליה שום חיוב יותר משאר ישראל ואדרבה החיוב הוא על ב"ד של ישראל להצילו והוא בכלל פדיון שבויים שמוטל על כל ישראל אם אפשר להציל נפש מישראל שלא יפול שבוי ויכריחוהו ליכנס לבית תיפלתם כיתום שאין לו אב ואם, כיון שגיירוהו ע"ד ב"ד והם נעשו לו אב וכמ"ש לעיל דהיינו ע"ד ב"ד שהם הב"ד נעשו לו אב והו"ל כקטן שנולד דמי.

ואולי דהכא קצת קיל הדבר כיון שיש כמה ספיקות בענין הגירות וגם לדעת התוס` ורוב הפוסקים לא הוי אלא גר מדרבנן דבידו למחות לכשיגדל ואיכא ס"ס טובא ספק אי קיי"ל דבכל אופן הו"ל גר ואת"ל דהוי גר ספק ימחה לכשיגדיל ספק לא ואפילו את"ל דלא ימחה מ"מ עכשיו ליכא אלא גירות דרבנן ואפשר דבכה"ג ליכא חיוב חינוך ואפרושי מאיסורא כלל דלא נצטוו רק על קטן ישראל ודאי ועוד כמה ספיקות ולכן לפענ"ד הנני מסכים עם מעכ"ג שאם העורך דין סובר שבעוד ששה או שבעה שבועות יכול לסדר הענין יש להמתין לזמן הזה ובתוך הזמן ההוא בכל פעם שיבא הבעל תעשה האשה דברים לאכול ויתנהו להקטן שיקח עמו.

ומיהו על הליכתו לתיפלה קשה לי מאד כי מבואר בירושלמי הביאה הר"ן פ"ק דע"ז דאלישע בן אבויה שהוא אחר, שיצא לתרבות רעה, הוא שאמו בשעה שהיתה מעוברת ממנו עברה דרך ע"ז והריחה מריח שלהם והעובר נהנה מזה וזה גרמה לו שיצא לתרבות רעה ע"ש והוא פלא והגם דבתוס` חגיגה ט"ו ע"א ד"ה שובו בנים הביאו טעם אחר בשם הירושלמי ובש"ס בבלי שם נמי אמרו טעם אחר אמנם בחידושי ביארתי בס"ד דהא והא גרמו דבא זה ולימד על זה. ועיין תוס` ע"ז דף י` ע"ב ד"ה אמר ליה אמרינן במדרש חלב מטמא חלב מטהר וכו` דבשביל פעם אחת שינק אנטונינוס חלב טהור זכה ללמוד תורה ולהתגייר וממילא ח"ו להיפוך ולכן אמר משה פה שעתיד לדבר עם השכינה ינק מנכריה ועיין רמ"א יו"ד סי` פ"א ס"ז בהג"ה לא תאכל המינקת אפילו ישראלית דבריה האסורים וכן התינוק בעצמו כי זה מזיק לו בזקנותו ובפר"ח שם אות כ"ו דאע"פ שקטן אוכל נבלות אין מצווין להפרישו היינו מצד עיקר דינא אבל מ"מ יפרישוהו מפני שמזיק לו בזקנותו שגורם לו טבע רע וסופו לצאת לתרבות רעה ולפי שבזמנינו אין נזהרים מעניינים אלו רוב הבנים יוצאים לתרבות רעה ורובם הם עזי פנים שבדור ואין יראת ה` נוגעת בלבבם ואף אם יוכיחם בפניהם לאו בר קבולי מוסר נינהו והביא שם מעשה דירושלמי מאלישע (אחֵר) שלא בא לאותה מעשה אלא מפני שאמו הריחה על בתי עכו"ם מאותו המין והיה אותו הריח מפעפע בגופיה כארס ע"ש ולפיכך צריך ליזהר בדבר עכל"ה והוא פלא ובאמת מה נאמר על עזי פנים שבדורינו אם הוא קבל עצמו עליהם אבל באמת שבדורינו אין נזהרים רובם בפרט לקטני קטנים ונשים מעוברות הולכות בכל מקום לבי לפומי לא גליא.

אלו דברי ידי"נ דושה"ט ושכ"ת וכאש"ל ויסלח לי מאד על מיעוט פלפולי כעת כי אני מוטרד בהדפסת ספרי בס"ד ועוד חזון למועד, ובין המצרים ישלח לנו מדלג על ההרים ויגאלנו גאולת עולם ידי"נ בלב ונפש

מנשה הקטן